עדות - עמוד 11
השומרים והעובדים ארגנו מרדף מיידי.
ברחתי וקפצתי למרתף, ששימש לאחסון תפוחי אדמה, ושם נתקלתי באוקראיני, שברח מבוהל החוצה וצעק, "מי כאן?".
באותו הזמן, הרודפים התקרבו, ונגררתי מהמרתף. מוכה ובעיטות נלקחתי לתחנת המשטרה האוקראינית, שם הושמתי במעצר משטרתי (במרתף). בזמן שירדתי במדרגות למרתף, מעדתי ונפלתי, ובאותו רגע, אחד השומרים ירה בי, ורק במקרה לא נפגעתי. עם זאת, השוטר השתכנע (כלומר, חשב שנהרגתי) בכך כשראה אותי נופל ארצה.
בכלא זה, הוחזקתי על ידי השוטרים ללא אוכל או מים. במהלך שהותי במעצר, נגעתי באישה שעברה במקרה ליד חלון מרתף ומסרתי לה שטר של 500 זלוטי (תמורתו) קיבלתי ממנה דלי מים.
ביומי השלישי במעצר התחלתי לצעוק לאוכל, ואז שני שוטרים נכנסו למרתף והכו אותי באכזריות, והותירו אותי שם, מחוסר הכרה לזמן מה. למחרת נשלחתי ברכבת לזלוצ'וב והועמדתי לרשות המשטרה הגרמנית (Schutzpolizei). גם כאן, ביקש ממני השוטר הגרמני להוריד את מכנסיי כדי לבדוק את מוצאי.
גם במקרה זה השתמשתי באותו נוהל כמו קודם, ובכך הבטחתי להם שלא מרמים אותי. מהשיחה בין מפקד המשטרה לשוטר הגעתי למסקנה שאין להם זכות לשחרר אותי, ונלקחתי למשרד הגסטפו בזלוצ'וב.
חצי שעה לאחר מכן, נכבלתי בשרשרת והובלתי ברחובות אל הגסטפו.
במהלך המסע, שנמשך כ-10 דקות, הצלחתי לשחרר את האזיקים ולאט לאט, באופן בלתי מורגש, להחליק אותם מידיי. שמרתי את האזיקים ביד אחת, אבל העמדתי פנים שאני עדיין קשור, והמלווה שלי לא יכול שלא לשים לב .