עדות - עמוד 13
בריחה ממחנה לצקי ויילקי Lackie WielkIe*
מחנה זה השתלט על מבנה מנזר לשעבר ובו מנזר, מבנים חיצוניים ושטח גדול. הוא היה מוקף בגדר תיל בגובה של כשניים וחצי מטרים, ובנוסף לגדר התיל, גם גדר התיל הייתה מוקפת בגדר באותו גובה. מחנה זה הכיל...
במחנה זה היו כ-10 בעלי מלאכה יהודים, שהיו נחוצים לתוכנית זו. מלבד אלה, היו גם פולנים ואוקראינים, שנעצרו גם הם, אך רק לזמן קצר. פולנים ואוראלים עבדו בבניית כבישים ובעבודות אחרות מחוץ למחנה תחת פיקוחם של מורים גרמנים ואנשי מיליציה אוקראינים. יהודים, לעומת זאת, הועסקו רק בתוך המחנה.
אני לא זוכר שמות של הממונים על המחנה הזה.
למחרת בערב, לאחר הגעתנו למחנה, לחש לי מדריך יהודי כי נלקח למטה הגסטפו בלבוב ברחוב פולצ'ינסקה למחרת. בעלי הבתים ידעו מה מצפה להם בלבוב, ולכן החלטתי לעזוב את המחנה. משרדיהם של כל המשמרות היו ממוקמים בקומה הראשונה של בניין המנזר;
למטה, בקפלה לשעבר, היו סדנאות ומגורים לשומרי המחנה. אנשי מיליציה אוקראינים חמושים בנשק גרמני ועמדו לרשותם והם קיבלו את אותו שכר כמו המשמרות.
בלילה שבין ראשון לשני (17/10/1943), ברחתי מהמחנה. בריחתי קלה בזכות הצעה של אחד האסירים הפולנים, שסיפר לי שכמה ימים קודם לכן, קבוצת אסירים פולנים הצליחה להימלט על ידי קפיצה מחלון במסדרון בקומה הראשונה. המסדרון היה ארוך, משני צידיו תאי מנזר, ובקצה המסדרון היה חלון. קפצתי דרכו.
נפלתי ארצה, אך למרבה המזל, לא נפגעתי. קמתי, טיפסתי על גג השירותים, קפצתי מעל גדר התיל מהגג ורצתי לחדר המתים. אך התברר שהחומה הייתה גבוהה מאוד, ולא הצלחתי להגיע לקצה העליון של החומה.
אז טיפסתי על עץ ליד החומה וקפצתי מעל העץ. כך מצאתי חופש. התחלתי לרוץ לכיוון אינסו. כשהגעתי ליער, שמתי לב לאורות במחנה, שמעתי נביחות כלבים, שריקות וצרחות אנושיות, והידיעה אושרה.
*Lackie WielkIe - לצקי ויילקי היה מחנה עבודה ליהודים ב Jaktorów , פולין